ספר הביכורים של יפתח אשכנזי. חבורת בני נוער שמגלה את משיכתה לזימה ולמוות, אמא שתלטנית שבולשת אחרי בתה בפסטיבל המחולות, הומו מזדקן שנבהל מהפנטזיות של עצמו, בת-טובים שמתאהבת בנרקומן תמהוני ואלים, פעיל שלום מובטל שזומם לחטוף ילדות, רוקחת נשואה שמחפשת גיוון בחיי המין, בעל מכולת שנשדד ונזקק לשיקום, עובדת קייטרינג שמנסה לברוח מבעלה המכה. הגיבורים של "סיפורי מות עירי" שותפים לאותו חיפוש מסויט אחר משמעות, ריגוש ונוכחות. כולם חיים במתח מתמיד, נכשלים שוב ושוב בחלומות, במילים שחושפות אותם במערומיהם. כולם קורבנות של אותה מציאות אישית וגיאוגרפית, של אותו דמיון מיני ופוליטי.
"...עמנואל, שהיה חתיך השכונה, השתגע בגיל שלושים, חשב שהוא המשיח. הוא עוד גר בבית הוריו. לילה אחד, אחרי שרב עם אביו שרק רצה שימצא עבודה נורמלית, הוא ירד לרחוב, קפץ מעל הגדר, ושם את ראשו על מסילת הרכבת. רכבת נוסעים כמעט ריקה פיזרה לו את המוח. זו דרך מקובלת להתאבד בחיפה, מסתבר. מאות כבר מתו כך ליד הבית שלך. בילדותך, את מספרת, הם רדפו אותך, רוחות בלי ראש בסיוטים. כועסים מרושעים עם חריקת בלמי רכבת לנצח צרורה בנשמתם. חלונך משקיף לרכבת. אפשר לשמוע את צווחת המתאבדים, קול פיצוח הגולגולת, ואת בלמי החירום של הרכבת שכולם תמיד חולמים למשוך" (מתוך הספר).
שתי נובלות וחמישה סיפורים קצרים, 222 עמודים.
דימוי העטיפה: מינה זיסלמן, עיר מאוימת (1990) (פרט)